שלמה השכרת רכב בע"מ נ' תמר בן ארי

פסק דין

1. התובעת טוענת, כי ביום 19.8.07 אירעה בחוף צמח בטבריה תאונה, במסגרתה פגעה הנתבעת ברכב התובעת תוך גרימת נזק.

2. הנהג ברכב התובעת מתאר בדו"ח תאונה שהגיש (נספח א לכתב התביעה) את התאונה:

"החניתי את הרכב בחוף צמח בכינרת, לפתע הבחנתי בבחורה שצנחה עם מצנח ישירות לתוך הדלת האחורית בצד שמאל עם הראש, כשהגעתי למקום ראיתי המולה של אנשים והאוהל נפל על צד ימין של הרכב".

3.בדו"ח התאונה מתאר הנהג ברכב התובעת את הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה, כן הוגש עם כתב התביעה דו"ח שמאי. על פי דו"ח השמאי, נגרם לרכב בתאונה נזק בסך 16,239 ₪ וכן ירידת ערך בסך 2,523 ₪.

4.התובעת טוענת, כי התאונה נגרמה עקב רשלנותה או חוסר זהירותה או הפרת חובה שבדין של הנתבעת, שצנחה על רכב התובעת, שלא היתה מיומנת דיה בצניחה, שצנחה במקום שאסור ושלא שמה ליבה למקום הנפילה ולהימצאות רכבים (סעיף 4 לכתב התביעה).

5.הנתבעת טוענת, כי האירוע כולו נגרם בשל רשלנותו החמורה של נהג הרכב, אשר החנה את רכבו בסמוך לקו מי הכינרת ובכך סיכן את סביבתו וזאת בניגוד לחוק איסור נהיגה בחוף הים, תשנ"ז – 1997. זאת ועוד, בפעולתו זו היפר הנהג את חובתו לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (סעיף 2 לכתב ההגנה).

6.הנתבעת טוענת, כי ביום 20.8.07 עסקה בגלישת עפיפונים (קייט סרפינג) בחוף סמוך ודרומי לחוף צאלון שבכינרת, במהלך פעולתה זו ניסתה להמריא מהחוף לעבר המים כנהוג בספורט זה ובפעולתה זו נתקלה ברכב אשר חנה בסמוך מאוד לקו המים ובניגוד לחוק (סעיף 10 לכתב ההגנה).

7.הנתבעת טוענת, כי התובעת לא פירטה ולא תיארה את המעשה או המחדל הרשלני של הנתבעת.

הנתבעת טוענת, כי התאונה התרחשה עקב רשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או עקב הפרת חובה חקוקה מצד נהג הרכב, אשר החנה את רכבו בניגוד לחוק ובאופן מסוכן, שכן החניית רכב על חופה של הכינרת, במרחק של מטרים ספורים מקו המים מהווה רשלנות ע"פ סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (סעיף 14 לכתב ההגנה).

8.על הנהג היה לצפות את הסיכון הנובע מהצבת ריכבו על החוף במקום ממנו ממריאים גולשי העפיפונים. הסכנה הנובעת מהצבת הרכב, קלות מניעת הסיכון ועלות מניעתו, הנובעים מקלות האפשרות להרחיק את הרכב במידת הצורך מן החוף, אל מקום חניה מסודר.

סכנה זו אף הוצגה בפני נהג הרכב על ידי גולשי העפיפונים בחוף וריכבו אף נפגע קודם באופן דומה (סעיף 16 לכתב ההגנה);

ברי, כי עצם נהיגת הרכב בסמוך לחוף מהווה הפרה של הסטנדרט החוקי ולא כל שכן החנייתו (סעיף 18 לכתב ההגנה).

9.לטענת הנתבעת, רכב התובעת חנה על קו החוף, במרחק שלא עולה על 10 מטרים מקו המים, כך שאין חולק כי חנה במרחק שלא עולה על 100 מ' מקו הגאות, מכאן שחנה במקום אסור לנהיגה על פי חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים התשנ"ז – 1997, המסדיר את האיסור לנהוג בחוף הים ואת החריגים לאיסור.

לאור האמור, פעולתו של נהג הרכב עולה כדי הפרת חובה חקוקה בפועלו בניגוד לאמור בחוק איסור נהיגה, בכך גרם לנזקים שנגרמו בתאונה (לרכב התובעת ולגוף הנתבעת) – נזקים מסוג הנזק שביקש החיקוק למנוע, לפיכך החבות בגין האירוע מוטלת על נהג רכב התובעת ועל התובעת כבעלת הרכב (ראה סע' 34-23 לכתב ההגנה).

10. הנתבעת גם מכחישה את הנזק הנטען בשני צידי הרכב.

11.על מנת להכריע במחלוקת עיינתי בחומר הראיות שהניחו בפני שני הצדדים וסומן על ידי בהתאם, כן שמעתי את עדות הגב' דנית דהן מטעם התובעת (רעייתו של הנהג ברכב התובעת מר גבריאל אלחננוב) ואת הנתבעת.

12.עדת התובעת מאשרת, כי האירוע אירע ליד חוף צאלון (עמ' 14 ש.1); כי הרכב חנה "קרוב מאוד" לקו המים, פחות מ-10 מ' (עמ' 15 ש. 21-19 ועמ' 13 ש.3-4); כי מקום חניית הרכב היה מותר לחניה שכן השתתפה באירוע על החוף פקחית בעיריית טבריה (עמ' 13 ש. 2-3); כי לא היתה עדה לחילופי דברים בין הנתבעת לבין נהג הרכב עובר לתאונה (עמ' 13 ש. 9); כי "יש המון גולשים באוויר והם עפים ליד העיניים" (עמ' 14, ש. 11-12 וש.32).

העדה מאשרת כי באותו יום היו רוחות, כי הנתבעת נפלה והתרסקה על פח הרכב (מצידו השמאלי) וכי המצנח הוא שכנראה פגע באוהל שנפל על צידו הימני של הרכב (המדובר באוהל ענק, עם יתדות מתכת, שאמור להכיל 60-70 איש) (עמ' 15,16).

13.הנתבעת טוענת בעדותה, כי עובר לאירוע התאונה ניגשה לנהג הרכב שחנה על קו החוף והתריעה בפניו שהוא חונה במקום מאוד מסוכן ושאסור לו לחנות שם. הנהג אישר שהוא יודע שזה מסוכן ואפילו יום לפני כן מישהו שבר לו את המראה או עשה לו נזק לרכב (אמירה זו נרשמה גם בסעיף 16 לכתב ההגנה).